רש"ש על בבא בתרא צ״ג

1 ר"ש ד"ה בתר רובא אזלינן. דרוב שורים שבעולם נגחוהו כו'. לעיל פי' דלהכי נקט רועה דדרך שוורים הרבה להיות לשם ואיכא לספוקי בשוורים טובא. משמע דדוקא בדאיכא שם באותו מקום. ועוד ה"נ דאפי' ליתא שם אלא שור אחד זולתו תולה בו לת"ק וכ"מ בתד"ה ר"א בסופו. והאי בתר רובא אזלינן דקאמר לא קאי אדהכא אלא דר"ל בעלמא. ונראה דלרב אם היה שם עוד ב' שוורים לאחד אמרינן כל דפריש מרובא פריש וחייב ועי' ברמ"א סי' רצ"ב ס"י:

2 גמרא מאן תנאי כו'. כצ"ל:

3 שם מר אזיל בתר רובא דאינשי כו'. עי' מה שנדפס בשמי בס' יהגה חכמה אות מ"ח בסופו דמה שנסתפקו האחרונים בתשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבלה ובה יש בשר מרובה מבכל הט' הכשרות אי אזלינן בתר רוב החנויות או בתר רוב בשר. דנ"ל דזהו פלוגתת ר"י וא"ל. ועתה התבוננתי דאין הכרח לומר דא"ל סברי דרובא דאינשי עדיף אלא דר"ל דגם זה חשיב רוב וכהדדי נינהו והמעה"ר:

4 תד"ה חייב. כעין אבדה דחשיב ליה בהשואל קרוב לפשיעה אדם המזיק חייב. כ"נ דצ"ל: